כאשר אנו באים לטפל באנשי הגיל המבוגר, חשוב שנכיר כללים ועקרונות טיפול, כדי שנוכל להעניק להם את הטיפול המיטבי ככל שניתן.
- גילוי אחריות לשלום המטופל, לבריאותו ולבטיחותו.
- ביצוע כל המטלות בנמצאות באחריות המטפלת.
- הקפדה על נהלי העבודה ושמירה על כללי האתיקה.
- גילוי יוזמה בניהול העבודה ובהפעלת המטופל.
- דיווח לגורמים האחראיים על כל חריג.
- שמירה על כבוד המטופל.
- התחשבות ברצון המטופל.
- כיבוד הפרטיות של המטופל.
- עידוד הזקן לעצמאות.
דיווח על חריגים
- מצב החושים – ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש.
- מצב ההזנה – האם הוא אוכל לבדו או זקוק לעזרה: האם הוא אוכל כמויות רגילות.
- הפרשות – האם חל שינוי.
- תנועתיות – האם הופיעו הגבלות בתנועתיות.
- בטיחות – האם אמצעי הבטיחות בבית (גובה המיטה, תאורה, חפצים העלולים לגרום לנפילות, אבזרי בטיחות נדרשים וכו') עונים על כל הנדרש.
- תקשורת – מידת שיתוף הפעולה, הופעת ליקויים בדיבור או בהבנה.
- מצב נפשי – התנהגות חריגה.
- מצב חברתי – שינויים בקשר עם המשפחה או החברים.
למי תדווחי?
מקרים חריגים – לרכזת השירות.
אם חסר דבר מה בבית – למשפחה
שינויים לרעה במצב הגופני – למשפחה, לרופא/ אחות בקופת חולים או לרכזת השירות.
בעיות בטיחות – למשפחה.
תקני איכות לטיפול אישי והשגחה
הלבשה והנעלה:
על המטפלת:
- לסייע לזקן בשמירת ניקיון הבגדים וליזום החלפתם לפי הצורך.
- לשמור על פרטיות וצניעות הזקן בזמן ההלבשה.
- להיות ערה לצרכי הלבוש של הזקן בהתאם לרקע התרבותי והדתי, להרגלים, לגיל, למגבלות התפקודיות ולטעם האישי של הזקן.
- להתאים את בגדיו ונעליו של הזקן למזג האויר, לעונה ולמקום.
- לסייע לזקן בלבוש ובהנעלה בהתאם למצבו הרפואי התפקודי.
- לעודד זקן, המסוגל לכך, להתלבש ולהתפשט לבד.
- לשמור על בטיחות הזקן בלבוש והנעלה: התאמה של הבגד לגודל ונוחות, נעליים נוחות, שקל לנעול אותן ומתאימות להליכה.
- מוטלת החובה לדווח למשפחה ולארגון המעסיק כאשר הזקן מתעקש לאורך זמן על לבוש בלתי הולם (לא בטיחותי או לא מתאים מבחינת העונה), לא נקי, ובמקרים בהם חסרים פריטי לבוש והנעלה בסיסיים.
היגיינה אישית:
על המטפלת:
- לעודד ולחזק את עצמאות הזקן ולאפשר לו לבצע פעילויות שהוא מסוגל לעשות בעצמו בכל הקשור להיגיינה אישית.
- לשמור ולהקפיד על היגיינה אישית של הזקן, בהתאם לצרכיו (לוודא שהזקן נקי – אין ריח לא נעים, בגדיו התחתונים והעליונים נקיים).
- לשמור על פרטיות וצניעות הזקן בעת הרחצה (רחיצה בעצמו של חלקי גוף אינטימיים על פי יכולת הזקן).
- להקפיד על חפיפת ראש הזקן, לפחות פעם בשבוע, ועל גילוח לפי הצורך.
- לגזור את ציפורני הידיים לפי הצורך. גזירת ציפורני הרגליים לא תעשה על ידי המטפלת.
- ליידע את הארגון המעסיק והמשפחה אם אין מי שיעשה זאת. במידה שהמטפלת נתקלת בציפורן חודרת או פטרייה (בידיים או ברגליים), עליה לידע את הארגון המעסיק והמשפחה.
- לסרק את שיער הזקן בהתאם לרצונו.
- להיות ערה לעור ישב ולמרוח בקרם לפי רצון השקן.
- לדרבן את הזקן לרחצה במידה שהוא מתנגד. במקרה של סירוב מוחלט על המטפלת לדווח למשפחה ולארגון המעסיק.
- לדאוג לחימום חדר האמבטיה בחורף, לוויסות חם המים, לפי הרגלי הזקן.
- ליידע את הארגון המעסיק במידה שהזקן מסרב להשתמש במים חמים או לחמם את האמבטיה או במידה שחסר תנור חימום.
- להקפיד שהאביזרים הדרושים לרחצה ולאחריה יהיו בהישג יד לקראת הרחצה: מגבת, סבון, שמפו, מגב ובגדים להחלפה.
- לשמור על בטיחות בפעולת הרחצה כולל: רחצה בישיבה (על כסא או מדף רחצה), רחצה בצינור גמיש, ניגוב המטופל בישיבה או בעמידה על משטח יבש.
- לוודא שיש אביזרים נחוצים כגון: ידיות, גומי למניעת החלקה, ולהציע לזקן להצטייד באביזרים אלה במידה שחסרים. ליידע את המשפחה ואת הארגון המעסיק במידה שהזקן מתקשה להשיג/לרכוש את האביזרים הדרושים.
- להשגיח על זקן שמתרחץ בכוחות עצמו, בזמן שהות המטפלת בביתו, באמצעות קשר עין או דיבור עם הזקן בזמן הרחצה והקפדה על אי נעילת הדלת.
- להקפיד על ייבוש הגוף של הזקן ובמיוחד בקפלי עור (בין אצבעות הרגליים, מתחת לבית השחי וכדומה).
- להקפיד שהזקן יצא לאחר הרחצה עטוף במגבת או לבוש.
טיפול ברגליים:
- יש לרחוץ רגליים תוך הקפדה על האצבעות.
- יש לייבש היטב את כפות הרגליים לאחר המקלחת, ולמרוח את הרגליים בקרם גוף, או משחה בהתאם להוראת רופא, כל יום.
- יש לגזור ציפורניים בזהירות רבה.
- יש לבדוק את מצב כפות הרגליים מידי יום ביומו, ולוודא שלא הופיע פצע לחץ, פצע שפשוף או כל שינוי ממצב קודם.
- יש להקפיד על החלפת גרביים יומיומיות, תוך הקפדה על כך שהחלק העליון של הגרב לא יהיה הדוק מידי על הרגל.
- יש לנעול נעליים רכות ומתאימות לרגל.
- אם הרגליים נפוחות, יש להרימן בזמן מנוחה ולעודד הפעלתן באופן אקטיבי, חובה לדווח לאחות ו/או לרופא.
פצעי לחץ – הטיפול הטוב ביותר, הינו מניעה.
אצל אנשים שתנועתם מוגבלת העבודה השרירית של כפות הרגליים פחותה, כך שזרימת דם ובעיקר חזרת דם ורידי ללב מופרעת וקיימת סכנה להיווצרות פצעי לחץ.
האזורים המועדים להיווצרות פצעי לחץ הינם: עקבים וקרסולי כפות הרגליים, מפרקי הירכיים בצידם הצידי, עצם העצה (האגן בצידו האחורי), עצמות האגן הנושאות משקל בישיבה והזוויות התחתונות של השכמות.
על מנת למנוע פצעי לחץ יש לדאוג ל:
- שינוי תנוחת הגוף בתדירות גבוהה (כל שעתיים אצל אדם שאיננו עצמאי).
- מסג' באזורים המועדים לפורענות ובעיקר כאשר מופיע אודם.
- שימוש באמצעי הגנה על אזורים בעיתיים, לדוגמא: מגני רגליים (עור כבש, תמיכות רכות) לכפות הרגליים, כריות ביצים לאגן ומזרון אויר לכל הגוף.
- שמירה על עור נקי ויבש.
- דאגה לפעילות פסיבית ואקטיבית.
- תזונה נכונה ומזינה המכילה חלבונים.
- דיווח לצוות הרפואי על כל שינוי במצב.
לשמירה על מצבו הקוגניטיבי של הקשיש יש לסייע לו ב:
- ארגון סדר יומו.
- ארגון ולקיחת התרופות.
- סידור הבית. לכל פריט צריך להיות מיקום קבוע ותמיד יש להחזירו לשם, כמו מפתח ומשקפיים.
- עידוד קריאה של עיתונים, חוברות וספרים.
ערנות לשינויים במצבו הבריאותי של הזקן:
על המטפל:
- לשים לב לשינויים במצבו הפיזי של הזרן כגון: חום, חוסר תיאבון, פריחה, גירוי או פצעים בעור, חולשה, אי יציבות וכדומה.
- לשים לב לשינויים במצבו הנפשי של הזקן כגון: אדישות, בלבול, בכי, תוקפנות, עצבות, שכחה וכדומה.
- להודיע מיידית למשפחה ולארגון המעסיק על שינוי כלשהו במצבו הפיזי, הנפשי והתפקודי של הזקן.
- להיות ערה לאי סדירות ביציאות ולדווח לארגון המעסיק במידה שיש בעיות (עצירות, שלשולים וכדומה).
- להיות ערה למתן שתן (שליטה, תדירות, כמות, צבע) ולדווח לארגון המעסיק ולמשפחה על כל שינוי.
- במצבי חירום יש לפנות לשירותי חירום (מד"א, לחצן מצוקה, שח"ל) ולהודיע לארגון המעסיק.
- להקפיד להסיר מכשולים ממסלול ההליכה של הזקן בבית, תוך שיתוף הזקן והמשפחה (כגון: שטיחים, חוטי חשמל, רהיטים וכדומה).
- לוודא שהזקן נשאר בתנוחה בטוחה לפני שהמטפלת עוזבת את ביתו.
- לשמור על קשר עין ותמיכה עם הזקן לפי צרכיו, בזמן ההליכה בבית ומחוצה לו.
- לבחור את מסלולי הטיול תוך התחשבות במכשולים ובבטיחות הזקן.
